דבר ראש העיר

דבר ראש העיר מר רפי בן שטרית

 

ברוכים הגולשים באתר מוזיאון בית שאן,

 אתר מוזיאון בית שאן מנגיש ומזמן לציבור בכלל ולתושבי העיר בפרט שפע של מידע על אודות העיר. המוזיאון המתחדש, פרי יוזמתם ועשייתם הברוכה של אחדים מתושבי העיר, אשר רואים בתיעוד תולדות העיר ואנשיה והנצחתם שליחות וייעוד, מהווה מאגר מידע שופע ועשיר של מאמרים, תמונות ומצגות; הוא מציע מגוון סיורים מודרכים, במוזיאון ובסביבה (לרבות בגן הלאומי) על ידי צוות מדריכים מקצועיים.

 

במוזיאון מתקיימת פעילות למבוגרים ולילדים, שבהן נערך מסע אל עברה של העיר, מוצגים בו סיפורי מקום, רחובות ודמויות. מוצעת בו פעילות מתוקשבת, באמצעים טכנולוגיים וויזואליים חדשניים, הממחישים ומעצימים את החוויה ומקנים לה מימד עשיר ועמוק של מציאות עכשווית.

 

אני משוכנע כי האתר, הכולל מידע רב ומפורט על אודות התכנים והפעילויות המוצעים במוזיאון, יהווה מקור משיכה לרבים להתוודע אל העושר ההיסטורי והתרבותי האצור בו ולהכיר את החוליות המרתקות בשרשרת הדורות בעיר בית שאן.

 

מתוך הבנת מרכזיותו של המוזיאון בהוויה התרבותית של העיר ובהכירי את חשיבות התרומה שהוא תורם לה אעשה כל מה שנדרש ואפשרי על מנת לבסס אותו כמוסד היסטורי ותרבותי מן המעלה הראשונה.

 

אני מברך את צוות המוזיאון הרואה בעבודתו עבודת קודש ומבצע אותה במסירות ובדבקות ראויות לכל הוקרה ושבח.

 גלישה מהנה, מעניינת ומרתקת.

 

                                                                                                                                                                                רפאל בן שטרית

 

                                                                ראש העיר בית שאן

 

מאמרים ומצגות

במאגר המוזיאון תמונות, מאמרים ומצגות.

1. שחרור העיר בית שאן 1948

2. יום הולדת במעברה- נתן קודינסקי

3.בעקבות מבנים/ איציק רחמים

סיור מודרך בגן הארכיאולוגי בבית שאן.

נתחיל את סיורינו בקבלת הסבר על הדגם המוצג במבואה. זהו דגם מייצג של העיר הרומית ביזנטית. קנה המידה של הדגם הוא 1:400 היינו כל סנטימטר בדגם מייצג ארבעה מטר במציאות. הדגם נבנה ע"י אנשי מקצוע שקיבלו ייעוץ מארכיאולוגים המכירים את האתר על מורכבותו. כך כאשר אתם עומדים לפני הדגם ומבטכם מופנה לכיוון צפון, אל תל בית שאן, תוכלו להעריך את היחס בין הדגם ובין הגן הלאומי הנשקף לנגד עיניכם. 

הדגם מתאר את העיר בשיא פריחתה וגודלה. להערכת חוקרים אוכלוסיית העיר הגיעה בשיאה, בתקופה הביזנטית לכדי 30.000 -40.000 תושבים ושטחה היהכ-1.500 דונם. הדגם מייצג את העיר כולל אזורי המגורים שממערב ומדרום. שכונות שטרם נחפרו, הן בנויות בדגם מתוך השערה על סמך מעט ממצאים ארכיאולוגים שנתגלו במשך השנים האחרונות. 

נתבונן בדגם ומיד נראה כי לעיר בית שאן יש מבנה טופוגרפי של גבעות, נחלים ותלים מסביב. תנאים טופוגרפיים אלה הכתיבו במידה רבה את תכנון ובניית העיר הרומית. ככלל, עיר רומית תבנה במבנה היפודמי, {מושג אדריכלי שנקבע על שמו של האדריכל היווני היפודמוס מן המאה החמישית לפני הספירה} היינו במבנה אורתוגונאלי. משמעותו, רחובות ישרים החוצים זה את זה ויוצרים ריבועי מגורים. מעין אינסולות המבודדות ע"י רחובות מארבעה כיוונים. בדרך כלל יהיה רחוב ראשי מצפון לדרום, ורחוב זה יקרא קרדו ורחוב מרכזי נוסף החוצה את הקרדו ויוצר את האות T רחוב זה ייקרא דקומאנוס. בשטח העיר של בית שאן קשה היה לשמור על עיקרון חשוב זה בבניה הרומית, ולכן נראה כי הרחובות פונים בזויות שונות, וזאת בגלל נחל האסי שחצה מדרום מזרח בעמק את העיר ובגלל תל בית שאן שניצב מצפון, כמעט במרכז העיר ובלם את אורכו של הקרדו. 

נתבונן בדגם ונראה חומה המקיפה את העיר מסביב. סבורים כי שטחה של העיר היה כ- 1.500 דונם. החומה נבנתה ושוקמה בתקופה הביזנטית. השערים המצויים בחומה היו בה כבר בתקופה הרומית הם מצוים בחומת העיר לא משום שמקומם נתגלה אלא, מיקומם בחומה נסמך על "כתובת רחוב", כתובת שתגלתה על רצפת בית כנסת בסמוך לקיבוץ עין הנצי"ב כ-3 ק"מ דרומית לבית שאן, ובה התיחסות לעיר בית שאן ולששה שערים בחומתה.{ראה מאמר בנפרד בעניין זה בעתיד} משום שבאי העיר בשעריה חויבו בתשלום. מעמדם הכלכלי, הביטחוני והמדיני של הרומים באותה תקופה היה טוב מאוד, כך שלא היה להם צורך בבניית חומה.
מה עוד בדגם?
מרכז העיר הכולל את התיטרון, בית המרחץ המקורה, האגורה, המרכז הכלכלי של העיר. ובנוסף מרכז העיר הכולל את המקדש, הנימפאון והמונומט המרכזי.
בצד הדרומי של העיר ניתן לראות את האמפיתיאטרון.

בעיר רומית נקבעים כיווני הרחובות ואחר כך נקבע מקומם של מבני הציבור. מקדשים, מרכז העיר, בתי מרחץ מבני בידור, תיאטרון ועוד. בדרך כלל בסיומו של כל רחוב יעמוד מבנה מונומנטלי הסוגר את הרחוב. כך רחוב פאלאדיוס. מצד דרום מזרח סוגר אותו הקיר האחורי של הסקנה פרונוס של התיאטרון ומצד צפון סוגר אותו תל בית שאן ומתחתיו מקדש קטן. כך הרחובות האחרים.

שאלה שיש לשאלה היא מה מצאו אנשים בעת העתיקה לבוא ולהתגורר בבית שאן? הרי תנאי האקלים קשים מאוד, הקיץ מצמית כמעט כל רצון ויכולת לפעילות פיזית. בנוסף, מקום מרוחק. מבחינה אקלימית, לבד מהחום הקשה, העיר מצויה על גבול המדבר מבחינת כמות המשקעים. כ-300 מילימטר גשם בממוצע לשנה. ובכל זאת למרות תנאים אלה אומר עליה האמורא ריש לקיש: "אם גן עדן בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו" {בבלי, עירובין יט} מה גן עדן כאן? 

ובכן, ראשית, שפע של מים. סביב לבית שאן נובעים כ-30 מעיינות וספיקתם הכוללת היא כ-100 מיליון קוב מים בשנה. בנוסף למעיינות הרבים זורמים שני נחלים האחד, נחל חרוד זורם מצפון לתל בית שאן, מקורות נחל חרוד הם שני מעיינות עיין חרוד ועיין יזעאל ממערב. והשני נחל האסי הזורם ממרגלות הגלבוע וחוצה את העיר הרומית. אם כן זו כמות נדיבה של מים המאפשרת עיבוד חקלאי של גידולים שונים. החקלאי אינו משליך יהבו על גשמי העונה, אלא יש לו משק מים סדיר המאפשר תכנון של גידולים לפי כמות מים נדרשת בעונתם של הגידולים.

רוב המעיינות הם מעיינות העתק הנובעים למרגלות הגלבוע בגובה של מינוס 80 מטר והם זורמים אל העיר המצויה במינוס של 120 מטר, כך שיש זרימה בכוח הגרוויטציה ואין צורך לחצוב נקבות. ואולם יש לבנות מערך של אמות מים, להובלתם לאזורי המגורים, אל בתי המרחץ ואל המזרקות שבעיר וכן אל השדות החקלאיים.
בנוסף לשפע המים. אדמתה של בית שאן נחשבת לאדמה פורייה. בחלקה היא אדמת סחף מהרי הגלבוע והיא נוחה לעיבוד חקלאי. 
אם כן שפע של מים, אדמה פורייה ואקלים נוח לעיבודים חקלאיים יוצרים תנאים מקומיים טובים להקמת יישוב.


עדיין אין זה מסביר מדוע בית שאן הופכת לעיר מרכזית בתקופות רבות. בית שאן היא עיר הבירה של פלשתינה סקונדה. ובכן, לבית שאן יתרון נוסף והוא היותה חלק מהעמקים המזרחיים המאפשרים תנועה נוחה אל פנים הארץ. שרשרת הרים לאורכה של ארץ ישראל מחברון בדרום ועד הגליל בצפון. הרים אלה מקשים על מעבר ותנועת שיירות מן המזרח אל הים ואל מצרים. עמק בית שאן הוא אחד מחמשה עמקים היוצרים פרוזדור נוח למעבר שיירות ותנועת עוברי דרכים. עמק בית שאן, עמק חרוד ועמק יזרעאל מאפשרים מעבר נוח אל מרכז הארץ דרך העיר מגידו, ואל דרך הים המובילה למצרים. ועמק קישון ועמק זבולון מאפשרים מעבר נוח אל עכו עיקר הנמל שדרכה הפליגו אל הים התיכון ואל יוון ומקדוניה. 

אם ארץ ישראל היא ארץ מעבר בין הסהר הפורה של מסופוטמיה היושבת על נהרות הפרת והחידקל, ובין מצרים היושבת על נהר הנילוס ובה שפע של תבואה, הרי בית שאן היא עיר מעבר חיוניות לשיירות מן הגלעד ומדמשק אל מצרים שבדרום. בין שתי ממלכות אלה, מתקיים מסחר של תבלינים, בשמים, חיטה יין ושמן ועוד וסחורות. בית שאן נוטלת אף היא חלק חשוב במסחר זה. בית שאן מצטיינת בגידולים חקלאיים כמו חיטה, יין ושמן וכן הפשתן והבדים והבגדים המיוצרים בבית שאן זוכים לביקוש רב ונקבע להם מחיר בהתאם ברחבי האימפריה. 

עקרונות בבניה הרומית. כמה מילים על כך.

בבניה הרומית שולטים עקרונות בנייה. שניים מן הבולטים בהם הם עקרון הסימטרייה ועקרון הפרופורציה. שני עקרונות אלה מהיסודות האסתטיים בעיר רומית.
עקרון הסימטרייה בולט בבניית הסקנה פרונס, אבל לא רק שם גם ברחובות העיר בבנייה של מקדשים ועוד. עקרון הסימטרייה עזר מאוד בתהליך שיחזור ושיקום מבנים רומיים שנהרסו. למשל בתהליך שיחזור המושבים העליונים בתיאטרון המשחזרים התמודדו עם בעיות שונות ופעמים הם היו יכולים להסיק מסקנות על דרך ההיקש בזכות עקרון הסימטרייה בבנייה.

נצא לסיור באתר, תחנתנו הראשונה היא בתיאטרון הרומי.

אבל קודם נתקדם אל העיקול הראשון בדרך היורדת מהדגם אל התיאטרון, ונעמוד מול רחוב פאלדיוס, מכאן נוכל לראות את עיקרון הסימטריה במבנה הרחוב המרכזי. לפנינו רחוב מרוצף בלוחות בזלת רוחובו 12 מטר משני צידי הרחוב, שני סטווים, רוחב כל סטיו 6 מטר ומשני צידי הסטווים שורה של חנויות בעומק של 6 מטר , ניתן ממקומכם לראות את קירות הבזלת הניצבים לרוחב. כך מתקבל מבנה אדריכלי של 36 מטר . הסטווים והחנויות היו מקורים. במרכזן של חנויות אחדות נמצאו בסיסי עמודים ועליהם היו עמודים שהחזיקו קונסטרוקציה של עץ ועליהם רעפים. כך שצידי הרחוב והחנויות היו מקורים כדי להגן על האנשים שהילכו ברחוב מפני החמה הקופחת על ראשיהם.


התיאטרון הרומי.
שימו לב, אנו נכנסים אל התיאטרון מהחלק העליון. כא,ן אתם יכולים לראות עשרות פריטים אדריכליים שהיו חלק מקיר החזית של התיאטרון. ניתן לראות את העיטורים בחלק העלין של האפריז ובהם מדליונים של בעלי חיים, צמחים ודמויות מהמיתולוגיה היוונית. לעיתים מדליונים אלה התחברו לסיפורים ידועים מהמיתולוגיה. תוכלו לראות כי חלק ניכר מעיטורים אלה הושחת בידי אדם מסיבות שונות, אפשר סיבות דתיות. מכל מקום מדובר באוסף גדול ומרשים של עיטורים במקום אחד. {עבודת מאסטר שאח"כ הורחבה לעבודת דוקטור מרתקת וחשובה בחקר קיר החזית ומבנים נוספים בעיר נעשתה ע"י הארכיאולוג וליד אטרש בהנחיית פרופסור אשר עובדיה}
נעמוד בשורה העליונה ונתבונן אל הבמה.
ראשיתו של התיאטרון במאה ה-5 לפני הספירה ביוון העתיקה. התיאטרון היה חלק חשוב בפולחן דתי לכבוד האל דיוניסוס. החגיגות לכבודו היו בעונת האביב. מי הוא דיוניסוס? ובכן הוא אל היין, אל הפריון, אל האביב וההתחדשות שבטבע.
לכבודו התקיימו תהלוכות וחגיגות גדולות בכל רחבי יוון. לקראת החגיגות המרכזיות באתונה, בהן הוצגו טרגדיות. התקיימו תחרויות דרמטיות לבחירת ההצגה הטובה ביתר. מתוך עשרות הצגות היו נבחרות מספר הצגות טראגיות ואלה היו מוצגות בחגיגות באתונה.

מאפייני התיאטרון היווני.
בתחילה ההצגות היו מועלות ע"י מקהלה בלבד. לא היה דיאלוג דרמטי בין שחקנים אלא המקהלה הייתה שרה רוקדת ומנגנת. רוב חברי המקהלה היו עולים אל האורכסטרה, שהיא רחבה בעלת מתאר של חצי קשת כפי שאתם יכולים לראות, בין קהל הצופים ובין הבמה. למעשה המקהלה הייתה הגורם המרכזי בהצגה. רק בשלב מאוחר יותר השתלבו שחקנים עם טקסט דרמטי במהלך ההצגה. מייחסים למחזאי סופקלס שלב נוסף וחשוב בהתפתחות הטרגדיה בזה שהוא הגדיל את מספר השחקנים על הבמה לשלושה ונתן לחלק מהשחקנים יותר מתפקיד אחד. עם הגדלת מספר השחקנים על הבמה הלך וקטן מספר חברי המקהלה וגם תפקידה הצטמצם.

כל השחקנים היו גברים ואת תפקידי הנשים ביצעו נערים שלקולם היה צליל נשי. 
התיאטרון היווני נעדר תפאורה. ופיצוי לכך ניתן בבניית קיר חזית מפואר של במת התיאטרון מה שקרוי סקנה פרונוס. בגלל גודלו של התיאטרון והמרחק הרב בין השחקנים לקהל דבר שהיקשה על ביטוי של הבעות פנים בתיאטרון היווני השחקנים עטו על פניהם מסכות. המסכות ביטאו רגשות שונים כמו עצב ושמחה, כעס ושלווה, חרדה וביטחון, חמלה ורחמים ועוד. כך שהקהל היה יכול לדעת מה מצבו הרגשי של השחקן באותה סצנה. כמובן היה בזה משהו מכני שכן דבר זה יצר רגשות סטטיים במהלך האיפזודיון.

ההצגות העיקריות שהועלו בתיאטרון היווני היו טרגדיות. הטרגדיה נחשבה ליצירה נעלה יותר מן הקומדיה והיא זכתה שאותה העדיפו להציג בחגיגות לכבוד האל דיוניסוס. 

קטרזיס

מטרת הטרגדיה לפי אריסטו, היא להביא את הצופה לידי קטרזיס, להביאו לידי היטהרות נפשית, לידי זיכוך נפשו מטרדות היום יום. הטרגדיה נושאת עמה יסוד דידקטי. ראשיתה של הטרגדיה במעשה מביש בתוך המשפחה, במעשה בלתי מוסרי, מעשה שיש בו הפרת ערך מרכזי בחיי המשפחה והחברה. זה מסוג המעשים החמורים כמו גילוי עריות, ניאוף, בגידה, הדחה מכס שלטון ואפילו רצח התוך המשפחה. מעשה כזה מתרחש בתחילת העלילה והוא מניע אותה. בעקבות המעשה המביש מתעורר בלב הצופה רגש של חרדה ופחד נוכח המעשה הנורא ובעיקר משום שהגיבור שעשה את המעשה מקבל פרס, כמו אדיפוס ההורג את אביו וזוכה לשאת אמו ולהוליד שני בנים ושתי בנות. הצופה שואל את עצמו בחרדה האם זה הגמול המגיע למי שהרג את אביו? מיד נעשים מעשים שמטרתם לפתור את הבעיה הקשה שנוצרה בעקבות המעשה המביש, אבל אבוי לנו, הפתרון שלכאורה נראה כפותר את הבעיה רק מחריף ומסבך את העלילה. ההצגה מתקדמת אל השיא הדרמטי שלאחריו מתחיל התרה של סבך העלילה. לקראת סיום ההצגה מתעורר רגש נוסף בלב הצופה. רגש של חמלה ורחמים נוכח עונשו של הגיבור על מעשהו. אדיפוס המבטיח כי רוצח המלך יבוא על עונשו מגלה כי הוא הרוצח והוא נושא את קללת עונשו. במרכז הטרגדיה גיבור טראגי. גיבור החוטא בגלל חטא היוהרה, חטא ההיבריס, ועל כן הוא בא על עונשו. עם זאת הגיבור הטראגי אינו רשע וגם אינו מושחת מבחינה מוסרית ולכן בצופה מתעורר רגש של חמלה ורחמים נוכח עונשו ומצבו של הגיבור הטראגי שקודם הגיע לגדולה וכעת הוא נופל אל התהומות. בסיום הטרגדיה הסדר חוזר על כנו, יש אישור מחדש לערכים שהפרו בתחילת העלילה. שני הרגשות שהתעוררו הצופה במהלך ההצגה פחד וחרדה נוכח המעשה המביש וחמלה ורחמים בגלל עונשו של החוטא הם שמביאים את הצופה לקטרזיס, לזיכוך נפשו להיטהרות נפשו. המסקנה של הטרגדיה היא שהרוע אינו משתלם ויש סדר בעולם.

כעת נרד בזהירות אל האורכסטרה ונעלה אל הבמה ונביט אל גוש המושבים המרכזי.
תיאטרון בית שאן נחשב לתיאטרון גדול הוא הכיל כ-7.000 מקומות ישיבה. ברחבי האימפריה הרומית שבמזרח. הרומים בנו כשלושים תיאטראות בארץ ישראל וברחבי המזרח. בניהם קטנים כ-2.000 מקומות ישיבה. ובינוניים כ-4.000 וגדולים כדוגמת בית שאן. גודלו של התיאטרון יש להניח היה מושפע ממספר התושבים בעיר ומהיקף הפעילות הכלכלית חברתית. אנו רואים את גוש המושבים התחתון המכיל כ-2.000 מקומות. המושבים בנויים במבנה של יתדות כלומר מעין מבנה של טרפז כאשר החלק העליון הוא הרחב והבסיס הצר נמצא למטה. בין יתד ליתד יש גרם מדרגות. מעל גוש המושבים הראשון ישנו מעבר לקהל לאורך טבעת הגוש ודרגות ,שניתן לראות שרידים מהם לעלייה לגוש המשבים השני. מה שאנו רואים כעת מגוש המושבים השני זה רק את ליבת הבזלת שאבני הגיר ששימשו כמושבים נבנו על ליבת הבזלת. אתם שואלים היכן האבנים? התשובה היא שאבנים אלה נלקחו בתקופה מאוחרת לבנייה משנית בעיר הרומית. 

אם נמשיך להתבונן נראה שמונה מעברי כניסה ויציאה של קהל אלה כניסות רחבות וגדולת שאפשרו מעבר מהיר מתוך התיאטרון והחוצה בסיום ההצגה מעברים אלה נקראים וומיטוריום. מקור המילה במילה וומיט היינו להוציא או "להקיא" את הקהל החוצה. 
אחת החידות המלוות את התיאטרון הרומי בבית שאן היא חידת החדרים העגולים בין המעברים. חדרים אלה הם ייחודים רק לתיאטרון בית שאן והחוקרים מתקשים לתת הסבר משכנע לסיבתם ולתפקודם.
כעת נפנה מבטנו אל גוש המושבים העליון המשוחזר וננסה לדמות לעצמנו איך נראה התיאטרון כשהוא בנוי משני גושי המושבים. 
האקוסטיקה בתיאטרון היווני נחשבה למעולה וזאת הודות לקווי המתאר של מבנה התיאטרון ונוכל לבדוק זאת בעצמנו נוכל להשמיע צלילים או לקרוא טקסט ובנקל יושבי היציע העליון יכולים לשמוע את שנאמר על הבמה ללא מערכת הגברה. דרך להגביר את עוצמת הקול היה בבניית מסכות ששימשו מעין רם קול להגברת הקולות על הבמה. 
בין הבמה ובין הקהל הייתה רחבה שנועדה למקהלה. משני צדי הבמה היו שני פתחים האחד הקרוב לגוש המושבים נועד לכניסת נכבדי העיר והם עלו בגרם המדרגות הראשון הסמוך לאורכסטרה. הפתח השני נועד לכניסת המקהלה שהיא לא עלתה על הבמה אלא פסעה לעבר רחבת האורכסטרה. 
בקיר שבין האורכסטרה ובין הבמה יש גומחות ואלה נועדו להצבת פסלים.

כעת נפנה מבטנו אל קיר הסקנה פרונוס ונראה כי יש שלושה פתחים בקיר החזית. הפתח הגדול והמרכזי נועד לשחקנים הגרים בעיר ודרכו נכנס השחקן הראשי. שני הפתחים הצדדים נועדו לשחקנים שבאו מבחוץ או לשחקני המשנה בעלילה. כך הקהל היה יכול להשלים פערים במבנה העלילה.

קיר הסקנה פרונוס התרומם לגובה של כ- 21 מטר קיר החזית בנוי כאמור בסימטרייה. במרכז הסקנה פרונס שמונה עמודי גרניט מאסיביים. ארבעה למטה ועליהם אפריז על חלקיו ועליו עוד ארבעה עמודי גרניט גדולים. עמודים אלה הובאו מאזור אסואן. הדבר דרש לוגיסטיקה הן כדי לשנע גושי אבנים אלה למרחק רב והן בסיתות האבנים ובהעמדתם במקומם. בקיר החזית עמדו כ-80 עמודי שיש בגדלים שונים. קיר הסקנה פרונס התרומם עד לגובה של גוש המושבים השלישי כך שנוצר חיבור וסגירה בין קיר הסקנה פרונס ובין גוש המושבים השלישי, בכך למעשה התיאטרון היה סגור מפני רעשים שבאו מן הרחוב. התיאטרון היה פתוח לכיפת השמים. ההצגות היו מועלות בדרך כלל בעונת האביב. אם היה חם במיוחד ניתן היה לפרוש יריעות בד מן החלק העליון לכיוון קיר הסקנה פרונס. ניתן לראות גומחות ריבועיות לאורך המדרגות . יש להניח כי אלה נועדו כבסיס ללוחות העץ שהחזיקו את היריעות.

עם הזמן חדלו להעלות הצגות כפולחן לדיוניסוס, והחלו להעלות הצגות בידור קלילות כמו מימוס. אלה היו הצגות שהעלילה הייתה מבוססת על התרחשויות מן החיים. לעיתים ההצגה לבשה אופי פרוע ואפילו נשים נטלו חלק במופעים אלה ולעיתים הוצגו גם הצגות ארוטיות. התיאטרון שימש גם כמקום התכנסויות פוליטיות או חברתיות. בתקופה הביזנטית הייתה ירידה משמעותית בפולחן לאל דיוניסוס.
נלך כעת לבית המרחץ.

בית המרחץ
כעת נצא מתחום התיאטרון ונלך בית המרחץ הנמצא בחלק הדרום מערבי של העיר. ניתן לראות מרחוק את הגג המשולש של בית המרחץ נצעד לכיוונו.
אנו באים למעשה למרחצאות המשתרעים על שטח גדול כשמונה דונם.
זהו בית מרחץ מהתקופה הביזנטית. יש להניח כי הוא נבנה על בית מרחץ קדום יותר מהתקופה הרומית.

קודם שאנו נכנסים אל תוך בית במרחץ נבחין ברחבה הגדולה שהייתה חלק מובנה מבית המרחץ. זו רחבה שהקיפה את בית המרחץ, בחלקה הייתה סגורה ומקורה ורצפת פסיפס מסביב. הרוחצים היו נפגשים לנושאים שונים ולא רק היו ממהרים להיכנס אל בית המרחץ ואפשר שאחרי הרחצה היו נפגשים לשיחות בפליסטרה, אולי כמו שאנו רואים באחדים מכתביו של אפלטון. 
בית המרחץ בנוי מבריכות חיצוניות ומאלומות סגורים. הרוחץ היה יכול, חליפות להיכנס ולצאת בין הפנים והחוץ. הבריכות שבחוץ העניקו לו מים קרים, נעימים. הבריכות היו פתוחות לאוויר שבחוץ . חמש בריכות במרחצאות, שתיים בצד הדרומי שתיים בצד הצפוני ואחת בחזית הכניסה מצד דרום מערב, כך שהרוחצים יכלו להיות במקומות שונים במהלך ביקורם בבית המרחץ. בתוך המבנה הסגור היו שלושה אולמות בדרגות חום שונות.

איך פעל בית המרחץ?
גלוי וסמוי בבית המרחץ. החלק הנסתר מעיניהם של באי בית המרחץ, כעת הוא גלוי למבקר בן זמננו. המבקר רואה כעת את עמודי ההיפוקאוסט אלה עמודים שהחזיקו ריצפת שיש. המתרחץ עמד על ריצפת השיש והזליף על עצמו מים פושרים עד קרים, נעימים. מים אלה לא נועדו לרחצת הגוף כמו המתקלח המודרני אלא, המים היו גולשים מגופו אל הרצפה וכיוון שהרצפה הייתה רצפה חמה המים הפכו לאדים. למעשה זה מעין חדר סאונה שחללו היה מלא באדים. הרצפה חוממה באמצעות תנורים שבערו בצדי חלל הרצפה והאוויר החם זרם בין עמודי ההיפוקאוסט אל כל החלל שמתחת לרצפת בית המרחץ. היו כמה תנורים ולכן ניתן היה לקבוע דרגות חום שונות לכל אולם כך שהמתרחץ הבא מהחוץ היה עובר בהדרגה את דרגות החום השונות בכניסה וכך גם ביציאה מבית המרחץ וזאת כדי למנוע מעברים חריפים בית טמפרטורות שונות. החדר החם נקרא קאלאדריום והחדר הקר פריג'דריום. 
המבקר יכול להבחין כי החופרים לא שיחזרו את ההיפוקאוסטים באולם השלישי, הצפוני, אלא הושארו כפי שנתגלו בחפירה כך ניתן ללמוד על התהליך שבית המרחץ עבר מחפירה, שיחזור ועד שימור. 
מקורות המים של בית המרחץ היו אמות מים שבאו מכיוון מערב ודרום יש לשער כי אמת מים של נחל האסי הזרימה מים אל בית המרחץ וניתן לראות את שרידי התעלה בחלק הדרום מערבי של בית המרחץ. בית המרחץ מוקם במקום גבוה ביחס לשאר חלקי העיר כך שהמים היו יכולים לזרום בכוח הגרביטציה בכל אתר בית המרחץ ולצאת בזרימה אל חלקים אחרים כמו שירותים ציבוריים או תחנות קמח שפעלו בצד המזרחי של בית המרחץ ומשם לזרום אל מזרקות ונימפאונים בעיר הרומית ביזנטית.
מי בא לבית המרחץ? האם גם נשים באו להתרחץ ומדוע היה צורך בבית מרחץ? ובכן ראשית רק למעטים מבין תושבי העיר היו מים זורמים בבית וממילא גם לא הייתה מקלחת לרוב התושבים כך שהיה צורך בבניית בית מרחץ לכלל התושבים. דבר נוסף בית המרחץ לא נועד רק לרחצה אלא הוא הפך למקום בילוי מעין "קאנטרי קלאב" מקום שניתן לבלות בו שעות אחדות ולקבל טיפול כללי לגוף כולל תספורת, תגלחת עיסוי ועוד. בחדרים מסוימים התקיימו שיחות פילוסופיות בסגנון של סוקרטס היו גם מקומות לאימונים גופניים ונערכו גם תחרויות של התגוששות בין באי בתי המרחץ אופיין שן של התגוששויות אלה היה שונה יש להניח מן התגוששות באמפיתאטרון. בדרך כלל בתרבות הרומית ביזנטית, אישה לא זכתה לשיווין אפשרויות כמו הגברים אבל אם הגברים רצו את נשותיהן וכיבדו אותן יש לקוות ולהניח כי גם נשים באו לבית המרחץ ויש להניח כי נקבעו להן זמנים מיוחדים שבית המרחץ היה פתוח עבורן.
כעת נצא מבית המרחץ ונצעד לרחוב פאלדיוס.
רחוב פאלאדיוס
קודם שאנו ממש מהלכים ברחוב אנו עוברים בבמעין מבנה מיוחד מעוטר בעמודים וכותרות , מבנה זה הוא כאכסדרה המחברת את בית המרחץ והרחוב. גם עיניין זה הוא אחד ממאפייני האדרדיכלות הרומית היינו רחובות מתבחרים ומתקשרים זה לזה. הרחובות אינם מפולשים, כלומר פתוחים משני עבריהם אלא בסוף כל מבנה או רחוב יהיה מבנה הסוגר אותו, כך שעיר נראית כיחידה אדריכלית אחת.
כעת נצא מרחבת בית המרחץ אל רחוב פאלאדיוס. נרד במדרגות הפרופילון. בדרך נעבור ליד טחנות קמח מהתקופה הערבית הקדומה. בצד שמאל קרוב למדרגות שרידים של שירותים ציבוריים {לטרינה}. רחוב פאלאדיוס פונה בכיוון דרום צפון הוא מוביל אל מרכז העיר בכיוון צפון ואל התיאטרון בכיוון דרום. הרחוב מרוצף בלוחות בזלת הסדורים בצורה של אדרת דג. צורה זו נועדה להקל על נסיעתן של עגלות מסחר וכרכרות שנעו לרוב ברחוב מרכזי זה. במרכז הרחוב תעלת ניקוז של גשמי החורף. אף שבבית שאן לא יורדים הרבה גשמים יש לבנות מערך ניקוז יעיל כדי למנוע היווצרות של שלולוית בשטח העיר. הרחוב בנוי כך שמרכזו מוגבה מעט, כדי שמי הגשמים יתנקזו בשולי הדרך ומשם בתעלות רוחב, סמויות יזרמו אל תעלת הניקוז המרכזית המובילה את מי הגשמים לכיוון נחל חרוד. 
משני צידי הרחוב שורות עמודים. על העמודים מצד מזרח יש כותרות קורינתיות, מקום זה משמש כמעבר מהרחוב העליון לאגורה המצויה במפלס נמוך בכיוון דרום מזרח. על העמודים שבצד מערב יש כותרות יוניות. כאן נשברת הסימטרייה האופיינית לרחוב רומי. יש להניח כי הסימטרייה לא נשמרת ראשית בגלל המבנה הטופוגרפי של העיר ובעיקר במקום זה הבולט בשני המפלסים שלו. שנית בגלל התפקידים השונים שהיו לכל סטיו שנבנה על כותרות אלה. בצד מערב היה בנוי סטיו שתחתיו הייתה מדרכה עם רצפת פסיפס בסמוך לה שורת פתחים של חנויות. רצפת פסיפס זו כוסתה מאוחר יותר בלוחות שיש. ואילו הסטיו שבכיוון מזרח לא נשמר בשלמותו. ייתכן כי זו הסיבה לשוני בסוג הכותרות שבראשי העמודים ברחוב זה.

במרכזו של הרחוב , לכיוון מערב בנויה סיגמא. כאן שורת חדרים, ששימושם לא ברור כל צורכו במבנה קשתי. בחדרים אל רצפות פסיפס, באחד מהם מצויה דמותה של סמל העיר היא טיכה. היא מעוצבת בצורת מדליון של העיר . על ראשה כתר המזכיר את חומת העיר ובידה אוחזת קרן שפע מפירות המקום. טיכה היא סמל לשפע ולעושר של סקיתופוליס הביזנטית. יופייה של טיכה סחרר את ראשו של אחד המבקרים והוא חמד את המדליון, בא בלילה עקרו ממקומו והסתירו כמעט שנתיים. המדליון נמצא, שוחזר ונלקח אחר כבוד אל מקום בטוח יותר. כיום נמצא בחדר מדליון שהוא שחזור של המקור לפי התמונה שצולמה קודם שנעקר ממקומו. 


מקדש רומי לזאוס או לדיוניסוס.
אחת הבעיות הקשות בחפירה ארכיאולוגית היא בעיית הזיהוי. לא פעם ממצאים המתגלים במהלך החפירה מובילים את החופרים להניח הנחות ואולם בהמשך לנוכח ממצאים נוספים או גילוים אחרים משנים את הזיהוי .
בסופו של רחוב פאלאדיוס שהוא מפגש בצומת דרכים. ממזרח רחוב סילוואנוס יורד מצפון מערב הרחוב שמביא את המבקרים מדרך הים ומכיוון מגידו ומצפון את הבאים אל העיר מכיוון דמשק וארץ גלעד. בקצהו של רחוב פאלאדיוס מכיוון מזרח נגלה מקדש רומי. בתחילה הוא יוחס לפולחן דיויניסוס שהוא האל המרכזי ופטרון העיר. ואולם יש הסבורים כי מדובר במקדש לאל זאוס. ואם רוצים ליישב את המחלוקת אפשר לומר כי שימש בפולחן את שני האלים כל אחד בתקופה אחרת. 
ממול, ממש במפגש הרחובות, פאלדיוס וסילוונוס אנו יכולים לראות 3 קשתות באמצעם שני עמודים בפוזיציה משונה, שכן הם דחוקים בין קירות ולא עומדים על בסיסם. ובכן מקום זה, כמו במקומות נוספים בעיר, יש בו כדי לתאר את התהליך שהעיר עברה במהלך השנים ובין התקופות השונות. לדעת החופרים מדובר במתקן תעשייתי, כנארה לעיבוד צמחים אולי. פשתה ואולי מתקן לצביעת בדים. בית שאן הייתה ידועה לאורך השנים בהצטיינותה בייצור בדי הפשתה שלה. כולמר אנו יכולים לראות כיצד התעשייה חדרה אל מרכז העיר כך שהיא שינתה פניה עם השנים.

מרכז העיר
כאן אנו יכולים לראות שני עמודי גיר, באורך שך 10 מטר כל אחד והיקפו של כל עמוד 4 מטר. משקלם כ- 25 טון. עמודים אלה היו חלק מהמקדש שעמד במרכז העיר. שימול לב לכותרות הקורינתיות הסמוכות לעמודים, אלה עמדו בראשי העמודים. אגב עמודי הגיר הובאו לכאן ממחצבות שעל הרי הגלבוע. החוקרים משערים כי היו מספר מחצבות מהם חצבו את האבנים והעמודים לבניית העיר. כן חומר גלם הגיע גם מיוון, טורקיה ואפילו מאזור אסואן שבמצרים.
כעת נתבונן במבנה הניצב ממש ברכז העיר. זהו הנימפאון. מצד ימין ניתן לראות בסיס של עמוד ולידו שוכב עמוד מונוליטי מחורץ בעיטור מרשים ויפה. לידו עוד חצי עמוד ולידם שוכב אורדר בשלמותו, ממש כך נתגלה על כל ארבעת חלקיו. הכותרת הקורינתית, הארכיטרב האפריז והכרכוב. כך נראה אורדר שלם. אגב באדריכלות הרומית מבחינים בשלושה אורדרים: דורי, יוני וקורינתי, לעיון מעמיק ממליץ לקרוא את וטרוביוס, שהיה מהנדס ואדריכל רומי, בספרו על האדריכלות. כעת נוכל להסכתל אל הצד השני, הסימטרי של הנימפאון ונראה חלק מעמוד שוכב בפינה מכאן נסיק על הסימטריה של הנימפאון. ככלל, מדע הארכיאולוגיה הוא מדע השוואתי ולכן אם אנו רוצים להסיק וללמוד על המבנה נחפש במקומות אחרים מבנים דומים, ואכן בעיר ג'רש, שבירדן, שהיא עיר רומית גדולה, עומד נימפאון כמעט בשלמותו והנימפאון של סקיתופליס, בית שאן ממש דומה לו.

נמשיך לצעוד בדרך אל המשך רחוב סילוונוס ונגיע אל החנויות. כאן שוחזר קיר החנויות ופתחי החנויות.אם נעמוד עם הגב אל הקיר, אל חשש, ונביט אל הרחוב נוכל לראות קווי מתאר של אבנים ברחוב. מה אלה? כן השערות שונות, יש הרואים בהם במבט ראשון מעיין חנויות או מבנים כלשהם ברחוב. לא. אלה קשתות שנפלו אל הרחוב. ממקום בו אנו עומדים, שימו לב לסימטריה של הקשתות ושל העמודים משני צדי כל קשת. הקשתות נפלו ברעידת האדמה ולא התפרקו. לא מעט מבקרים שואלים מדוע לא משחזרים את את העיר בשלמותה? דומה שכן יש תשובה טובה מדוע יש מקומות אותם צריך להשאיר כפי שנתגלו במהלך החפירה. דומה שאין לך מקום טוב יותר להדגים את עוצמת רעידת האדמה ותוצאויה מאשר רחוב זה ועוד אין לך מקום נוסף בעיר שתוכל לראות בו ממצאים משלוש תקופות חשובות בחיי העיר. מהתקופה הרומי, מהתקופה הביזנטית ומהתקופה הערבית הקדומה הית בית אומיה.

קודם שנפנה אל הלטרינה בדרכנו במהלך המסלול. נביט אל תל בית שאן. ככלל, תל הוא גבעה מלאכותית. מתיישבים בוחרים להתיישב באתר שיש בו מים, אדמה טובה, דרכים ומקום גבוה. כך ראשיתו כל תל וכך גם תל בית שאן. נתגלו עליו ממצאים מתקופות קדומות משהו כמו 4000 שנה לפני הספירה, מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הצלבנית.
משלחת חופרים הגיעה אל תל בית שאן כבר בשנת 1922 מטעם אוניברסיטת פנסיבניה. אלה באו במסגרת משלחות שהחברה הבריטית לחקירות ארץ ישראל קיימה בתקופת שלטון המנדט.
אני מדמה את החפירה הארכיאולגית לקריאה בספר, אלא בעוד שספר אנו מתחילים את קריאתו בעמוד הראשון, ולעיתים יש אפילו תוכן עניים המסייע לנו לדעת מה מצפה לנו, הרי את קריאת האתר הארכיאולוגי אנו מתחילם בסופו של הסיפור האנושי ואין אנו יודעים מה צופן בתוך אדמתו. הארכיאולוג מבקש להגיע אל העמוד הראשון, אל ראשית התקופה ומה יעשה כשהוא עומד בסופה? עליו לדפדף בספר תולדות המקום. החופרים האמריקים שביקשו להגיע אל התקופות הקדמות כמו תקופת השלטון המצרי בארץ ישראל משהו כמו המאה ה-16 לפני הספירה נטו לתלוש את דפי ההיסטוריה של המקום וזרו אות לרוח, כלומר הם הסירו את השכבות העליונות ושפכו את האדמה בצידי התל, כך שהתל שינה את צורתו ויותר מכך נשמר תיעוד חלקי בלבד של התקופות העליונות: ההלניסטית, רומית, ביזנטית ובית אומייה.

לתל יש משמעות מיוחדת עבורנו. בספר שמואל מתאר המחבר את מלחמתו של שאול בפלישתים ונפילתו ונפילת בניו בקרב. המחבר מתאר כיצד הביאו הפלשיתים את גופת שאול ושלושת בניו אל חומת העיר בית שאן. ורק בלילה באו אנשי יבש גלעד שחצו את הירדן והלכו בבקעה , הורידו את גופות שאול ובניו והביאום לקבורה תחת האשל ביבש גלעד. ניתן לעלות במדרגות ולראות נוף מרשים של העיר בית שאן והעמק המקיף אותה.
מכאן הולכים אל הלטרינה הסמוכה לתיאטרון.
בעיר יש כחמשה מתקנים מסוג זה. כמובן שהדבר התאפשר בגלל שפע המים הזורמים בעיר. זהו מבנה מיוחד, שביטא את יחודה של העיר בית שאן כעיר נקייה הגיינית ועשירה שנתנה שירות תרתי משמע לאזרחיה. אפשר להרחיב בזה אבל תשבו, תנוחו תהנו ותקבלו הכרעה חשובה להמשך הטיול בעמק .
אם הצלחת לצלוח את כל המאמר ועדיין נותר בך כוח אשמח לקרוא משוב והתייחסות שלך.


יצחק רחמים:
מדריך בגן לאומי.
תושב בית שאן
מפעיל אתר אינטרנט www.skitopo.net על בית שאן וסביבותיה
נייד 050-7822252
 

 

סיורים והדרכות

לרשות המבקרים צוות מדריכים מיומן ומקצועי להדרכות במקום ובסביבה.

 

 

מערך הדרכה סקיתופוליס-בית שאן (באדיבותה של טובית שמואלי)

 

1)                פתיחת ההדרכה בתחילת המסלול, תצפית על תל בית שאן,  מרכז העיר ותל אצטבה:

מקור השם בית שאן: ביתו של האל שן שהיה אל כנעני, ה-א' התווספה מאוחר יותר. זהו שמה הראשון של העיר כפי שאנחנו יודעים מהתנ"ך.

מקור השם סקיתופוליס: פולחנו של אל היין, דיוניסוס, היה מהחשובים בפולחני העיר בתקופה ההלניסטית-רומית, עובדה לכך הוא שמה של העיר: ניסה סקיתופוליס, השם ניסה (NYSA) מופיע כמעט על כל סוגי המטבעות שנטבעו בעיר בדרך כלל יחד עם השם סקיתופוליס. באגדות המיתולוגיות מוזכר הר ושמו ניסה, המקום שבו טיפלו הנימפות בדיוניסוס התינוק, ניסה היה גם שמה של המינקת של דיוניסוס. האגדה מספרת שדיוניסוס הגיע לבית שאן עם ניסה, המינקת שלו ובליווים של הסקיתים- שהיו שבט ברברי, והתיישבו בעיר. את המינקת הוא קבר במקום והסקיתים התמקמו בבית שאן ועל שמם נקראה העיר ע"י דיוניסוס סקיתופוליס (עירם של הסקיתים).

הצעה נוספת מציע מלומד סקוטי בשם סמית'. סמית' הניח שפירושה המקורי של המילה 'שאן' הוא 'שקט' ולפיכך סבר שלמקום היה שם נוסף: בית-שקט. שם זה הפכו היוונים לסקיתופוליס. אולם בית-שקט הנו השערה בלבד ופרט לכך אין בטחון כי מקורו של 'שאן' הוא שקט או שלווה.

סקירה היסטורית של העיר:

ההיסטוריה של בית-שאן היא בת כ- 6000 שנה.(ניתן לשאול את הקבוצה מדוע).

ואלו הן הסיבות:

א.    בית-שאן יושבת על החיבור בין דרך הים לדרך המלך בעבר הירדן. הדרכים טובות גם למסחר בימי שלום וגם למלחמה.מקום לחניית לגיונות, העיר הפיקה הרבה רווחים מהחיילים שישבו סביבה.

    היה ידוע על שיירות של מאות גמלים המגיעות לבית שאן!

ב.     שפע המים- יש מעל לשלושים מעיינות באזור בית שאן ולכן גם נחלים רבים: נחל  האסי, נחל חרוד, גן השלשה, עין מודע, נחל הקיבוצים, נחל עמל..

ג.      יש שמש רוב ימות השנה, הניגוד הוא טוב, ריבוי במים ושמש- התוצאה- שפע של יבול.

בית שאן בתנ"ך היתה עיר כנענית ששימשה גם כמיקומו של מושל מצרי.(בשנות ה- 90 מצאו בתל בית מושל מצרי- עשו שחזור).בעיקר מוכרת לנו העיר ממלחמת שאול בפלישתים, על הגלבוע, כאשר אלו תלו את גופות שאול ובניו על חומת העיר בית שאן.

"..וישימו את כליו (של שאול המלך)בית עשתרות ואת גויתו תקעו בחומת בית שן.."       (שמואל א' כ',י'.)

החומה לא נמצאה מעולם הסיבה לכך היא כנראה בגלל סוג האדמה- חוואר, אדמה רכה מאוד שלא החזיקה מעמד במשך השנים..חשוב לציין שנמצאו ממצאים רבים מתקופה זו.

לאחר מכן דוד המלך כובש את העיר ובתקופת שלמה העיר משמשת כעיר מחוז מנהלית.

          המקום חרב בשנת 732 לפנה"ס עם הכיבוש האשורי והגלות.

          במשך כ- 300 שנה אין התיישבות בבית שאן.

עד התקופה ההלניסטית (300 לפנה"ס) נוסדת במקום עיר הלניסטית שנקראה -     

ניסה סקיתופוליס. רק בסוף התקופה ההלניסטית יורדים היוונים מן התל ומקימים                    את בתיהם על תל אצטבה. במאה השנייה לפנה"ס נפלה העיר לידי החשמונאים. החשמונאים נותנים אפשרות לתושבים- להתייהד או לעזוב את העיר, עד לכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס. כשהרומים בונים את העיר, בתיהם של התושבים על הגבעות ומרכז העיר נמצא בעמק במרכז, כאשר נחל האסי חוצה את העיר. בתקופה זו העיר נודעת בתעשיית הפשתן שלה, הפשתן הכניס כסף ומוניטין רב לעיר.

בשנת 66 לסה"ן, בימי המרד הגדול נטבחו תושבי העיר היהודים בידי שכניהם, יוסף בן מתתיהו מתאר:

" ציוו עליהם שהם ומשפחותיהם ילכו לאפר (אלסוס)הסמוך, אם הם רוצים לאשר את מהימנותם ולהוכיח אמונם כלפי חבריהם שאינם מבני ברית. היהודים צייתו להוראות האלו כי לא חשדו בדבר. שני ימים לא עשו אנשי סקיתופוליס דבר כדי להשלות רגש ביטחונם. אבל ביום השלישי, כשראו שהיהודים הם ללא משמרות, וחלק מהם היו שקועים בשינה- הרגו את כולם: יותר משלשה עשר אלף איש במספר, ושדדו את כל נכסיהם."

על אף נאמנותם של יהודי סקיתופוליס טבחו בהם הרומים. יוסף בן מתתיהו מציין את מספר יהודי סקיתופוליס בכ- 13 אלף יש אפשרות שהוא קצת מגזים אך עדיין ברור שהיתה זו קהילה יהודית גדולה מאוד.

אחרי המרד , יהודים ושומרונים באים להתיישב בסקיתופוליס. העיר פורחת מתרחבת ומונה כ- 15 אלף תושבים.

בתקופה הביזנטית בית שאן הופכת להיות עיר נוצרית, מספר תושביה גדל ומגיע בשיאו לכ- 30-40 אלף. יהודי העיר נוטשים מפחד ואז חוזרים. בעיר נבנים בתי תפילה נוצריים- כנסיות ומנזרים.

עבודת האלילים נעלמת ומחליפה את מקומה הנצרות.

בית שאן נכבשת על ידי הערבים במחצית הראשונה של המאה ה- 7, בתקופה זו מאבדת העיר מגדולתה ומרכזיותה- טבריה הופכת להיות העיר המרכזית. העיר מקבלת את שמה החדש "ביסאן". בימי שלטון בית אומייה, ב- 18 בינואר 749 מתרחשת באזור רעידת אדמה שמחריבה את העיר לחלוטין.(ברעידת האדמה של שנת 363 נהרסים מבנים בעיר אולם השפעתה לא היתה מכרעת והעיר חוזרת מהר מאוד לאורח חיים רגיל, המבנים משופצים. לדוגמא: הנימפאון.)

בגניזה הקהירית צוין כי ברעידת האדמה שהתרחשה בכ"ג בשבט (749 לסה"ן) אלפים נהרגו בטבריה, ציפורי נחרבה בחלקה, סוסיתא חרבה ובית שאן חרבה.

תושבי ביסאן שניצלו חוזרים אל העיר שחרבה ובונים מההריסות בתים קטנים בכדי שיהיה להם מקום לישון.. אך הם לא מחזיקים מעמד, המקום מתחיל להיות ביצה ונעזב.(הבתים האלו הם הדבר הראשון שנמצא בחפירות).

מרעידת האדמה ואילך אופי ההתיישבות בעיר הוא כפרי- בתקופה העבאסית נבנה במקום כפר, בימי הביניים נבנה ישוב קטן, בתקופה הצלבנית נבנית במקום מצודה ובתקופה העות'מנית נמצא במקום ישוב קטן.

אחרי מלחמת השחרור מוקמת עיירה בשם בית שאן, לצד חורבות העיר העתיקה בית שן- סקיתופוליס.

כיום בית שאן מוכרת כעיר ומניין תושביה הוא כ- 20 אלף.

תל בית שאן:

הסבר: מהו תל.

בתל נחשפו כ- 20 שכבות של ישובים כשהממצאים הקדומים ביותר הם מהתקופה הנאוליתית (אלף 5 לפנה"ס). על התל בעצם היתה העיר עד התקופה ההלניסטית. במקום נמצאו שרידי עיר כנענית, מקדשים כנעניים, בית מושל מצרי, מצודה

בתקופה הרומית נבנה במקום מקדש לזאוס.

החפירות הארכיאולוגיות בבית שאן:

1921-1933 מתבצעת במקום חפירה ראשונה על ידי משלחת מארה"ב.

לאחר מכן נערכו חפירות נוספות על ידי יגאל ידין. ב- 1986 הגיעה משלחת של רשות העתיקות שהמשיכה בחפירה וגילתה את הממצאים העיקריים. ישנם שני שטחי חפירה- אחד של האוניברסיטה העברית כשבראשם הארכאולוגים- יורם צפריר וגדעון פרסטר והשני של רשות העתיקות כשבראש הארכיאולוג וליד אטרש.

כיום גם יגאל מזר ומשלחתו חופרים באתר.

 

2)                התאטרון:

ראשית יש לציין את ההבדל בין תאטרון לאמפיתאטרון.

אמפי- מיועד למלחמות גלדיאטורים, חיות טרף. האמפי בבית שאן (שממוקם מחוץ לגן הלאומי) החל כהיפודרום, סירקוס, מקום המיועד למרוצי כרכרות. הדריאנוס הופך אותו לאמפי, כדי לספק שעשוע לחיילים אמפי בנוי בצורת עיגול (פחוס)כאשר אין סיכוי למגע בין הקהל לבין המשתתפים, יש קיר גבוה והקהל יושב מעל הקיר (יציע מוגבה)- למנוע סכנות..

תאטרון- מיועד להצגות, מסכות ושעשוע, מקומות הישיבה של הקהל מגיעים קרוב מאוד לבימה אין שום דבר שיכול לסכן את הקהל.

קיים גם מבנה הנקרא אודיאון שהוא כמו תאטרון קטן, מקורה, המשמש כמקום לקריאת שירים או לדיונים של מועצת העיר.

התאטרון בבית שאן מנצל מדרון טבעי, המבנה הנוכחי בנוי על תאטרון רומי קדום יותר, התאטרון בן- 1800 שנה. ברעידת האדמה של שנת 363 ייתכן שהתאטרון  קצת נהרס והיה הכרח לבנות קיר תמך.

המושבים היו בשלשה גושים. הגוש התחתון קיים, כי היה מכוסה באדמה, הגוש השני גם קיים אך ללא המושבים, בגלל שחלק זה היה חשוף- מעל פני האדמה, המושבים נגנבו. ועל הגוש השלישי יש עדויות אך לא ברור מתי הוא נפל. בסיס המושבים היה אבן בזלת הנפוצה באזור והמושבים עצמם היו מאבן גיר שנלקחה גם היא מהגלבוע. המקום הכיל מושבים לכ- 7000 איש כאשר היו מושבים מיוחדים למכובדים (אחד כזה משוחזר בצדו הימני של התאטרון). מעל המושבים נפרסה  רשת שנועדה להצל על הקהל (ההצגות הועלו באור יום).

עיקר ההצגות שהועלו היו קומדיות (התאטרון הוא המקום היחיד שבו ניתן היה לצחוק על הקיסר מבלי להענש!).

בכל הצגה היו בין 3 ל- 6 שחקנים על הבמה.

הבימה היתה עשויה רצפת עץ (כיום העץ שחזור כמובן) בחזיתה קיר נישות עגולה- מרובעת- עגולה- מרובעת ליצור אפקט של תהודה, בנוסף היו כדי נחושת פזורים בתאטרון שהגדילו את התהודה.

מאחורי הבמה- הסקנה פרונס, ניתן להציג ציור של סקנה פרונס כדי להמחיש. מורכב מפודיום, הקטע הבולט עליו עומדים העמודים. העמודים עשויים גרניט אדומה ואפורה שהובאה ממצרים או מטורקיה וגרניט שחורה שהובאה מצפון אפריקה. במרכז נמצא שער וזוג עמודים מכל צד. שאר התפאורה הייתה פסלים וקישוטים. גובה הסקנה פרונס היה כגובה התיאטרון- 23 מטרים, הקהל לא ראה את העיר מאחורי הבימה.

משני צידי הבימה היו קירות, הקירות תיחמו את הבמה והשחקן היה משחק בין שני הקירות. אם לא היו קירות השחקן יכול היה לצאת מתחומי הבמה ואז לא היו רואים אותו ברב המושבים של התאטרון.

בשורה הראשונה של המושבים קיימות שקערוריות שכנראה שימשו לתוספת סורגים (להפריד בין המכובדים לפשוטים), או ששקערוריות אלו היו בסיס לעמוד עץ ששימש לתמיכה בסככת הצללה.

הצדף- טולוס- גומחות הנמצאות בין שני השלבים. הארכאולוג הראשון טוען לפי ויטרוביוס ששמו אגרטלי נחושת בתוך החדרונים האלו כדי לשפר את האקוסטיקה. זה גדול מדי כדי להיות תא אקוסטי.  הצעה נוספת היתה לארכאולוג אברהם נגב שהיו אלה קובות של זונות.

 

3)                מאחורי התאטרון (לכיוון השירותים) נמצא מקדש קטן, יתכן כי חגיגות שהתרחשו בתאטרון התייחסו למקדש. הריבוע במרכז המקדש, הדביר, היה בעצם "קודש הקודשים" ובו נתגלו שני כדים בהם היו צלמיות של אלות השכול ואלות הטבע.

הצלמיות נגנזו במאה ה- 4 כתוצאה מפחד מהנוצרים.

 

4)                באזור בית המרחץ המזרחי נמצא חדר מרובע, מתחת לשיש קיימת תעלה בגובה 1.20 מטר. החדר שימש כשירותים ציבוריים (לטרינה) בימים ההם עשו צרכים יחד, בלי מחיצות, השירותים שנמצא היה שירותי גברים, 40 איש יכלו להיכנס ביחד. בתוך חדר השירותים היה כד עם חול בכדי לנקות את הידיים (חול = סבון) ונמצאו גם זכוכיות של אמפולות בושם ששימשו להעברת הריח

לאחר תום השימוש בבית המרחץ המזרחי (עקב הפופולריות ההולכת וגוברת של בית המרחץ המערבי..) שימשו החדרים לצביעת בדי הפשתן.        

 

5)                רחוב סילוואנוס-

הרחוב הארוך ביותר בעיר (אך לא המרכזי, רח' פלאדיוס היה המרכזי) היווה דרך מהשער המזרחי של העיר לשער המערבי. בכתובת שנמצאה ברחוב מוזכר עורך דין בשם סילוואנוס שהיה מעורב בהקמת הרחוב ועל שמו נקרא הרחוב (בפינו כמובן). ברחוב נמצאו מספר מבנים מרכזיים:

*הייתה במקום בריכה גדולה מאוד ועליה יש שתי השערות: האחת שהיא הייתה בריכת השתקפות והשניה שהיא שימשה כבריכת רחצה, רחצו בה עירומים והיה קיר שכיסה את הרוחצים.

*מבנה מרכזי- מבנה אדיר בגובהו גודלו ותפארתו. מי שבא לעיר דרך השער הצפוני ראה את המבנה המסמל את מרכז העיר וידע כי הוא בכניסה אל העיר.

*הנימפאון- מזרקת מים מפוארת ששימשה גם כמקום לשתיית מים לעוברים ולשבים. גובה הנימפאון היה כ- 23 מטר. הוקם במאה ה- 2 לסה"ן ושופץ במאה    ה- 4 (בעקבות רעידת האדמה) על ידי טימודורוס בפקודת פלדיוס.

בנמפאון נתגלה שלד כ- 2 מטרים ממנו בקבוק זכוכית עם 11 מטבעות זהב, כנראה האדם רצה להציל את האוצר ונקבר אתו

העמודים המחורצים שתראו פזורים ברחוב שייכים לנימפאון. בשיפוץ שנעשה בנימפאון האדריכל השתמש בעמודים מחורצים.

*שער שבראשו כתובת, השער לא עמד, העמידו אותו.

הכתובת היא ביזנטית. כתוב משהו על המבנה המלכותי היפה וביוונית כתוב-מאחורה אין כלום נשדד. הוסיפו גם צלב.

*העמוד הבודד- עמוד שחור בודד שנמצא עומד ותמיר, הוא לא הוקם מעולם! מהעמוד הזה החלה החפירה בשנות ה- 20 .

*מן הרחוב ניתן לראות חלק מבתי תושבי העיר שחזרו אליה אחרי רעידת האדמה.

*ברחוב נתגלתה חנות של צורף, בחנות נמצא מטמון מטבעות זהב, בקבוקי כספית ושלד. במטמון נמצאה מטבע שנותנת תאריך ל- 749 סוף תקופת בית אומייה.

*הקשתות והעמודים הנפולים ברחוב- רעידת האדמה של 749 מפילה את העמודים לשני כיוונים מכיוון שיש קיר מאחורי העמודים נותר להם רק ליפול קדימה אחד על השני. בגלל הלחץ הדו כיווני.

על הרחוב יש גם קשתות נפולות שנשארו שם בכדי להמחיש את עוצמת רעידת האדמה ותוצאותיה, בשפה המקצועית זה נקרא: שימור המפולת.

הקשתות כנראה היו חלק ממבנה תעשייה ביזנטי, אולי מקום הכנת בדי הפשתן וצביעתם.

*בשנת 501, 502 חל שינוי עיקרי, נמצאת כתובת בנייה של סילוואנוס שאומרת שבוני הבזיליקה הם שומרוניים. הם עושים כאן מפעל בנייה אדיר, מרימים את גובהו של הרחוב, מבטלים את הבריכה ועושים רצפת פסיפס אדירה.

 

6)                רחוב פלאדיוס:

רחוב העמודים, הוא המרכזי ברחובותיה של סקיתופוליס. אורכו כ- 150 מטרים, רחוב מסחרי חזק מאוד, משני צדיו חנויות בשתי קומות. מתחת לכביש בעומק של 1.80 מטר נמצאת תעלת הניקוז של העיר כשהניקוז מובל לנחל חרוד.. אין חדש תחת השמש..

          הרחוב נבנה בתקופה הרומית. יש גישה מהרחוב לבית המרחץ המערבי.

נמצאה כתובת על אחד הסתווים האומרת שפלאדיוס בנה את הסתו, לכן כינו   הארכאולוגים את הרחוב "רחוב פלאדיוס".

בקצה הרחוב נמצא מקדש:

לא ידוע למי היה המקדש, אולי לדיוניסוס, אולי לניסה, כנראה שהוא לא היה המקדש המרכזי של העיר, המקדש המרכזי כנראה היה למעלה (מקדש זאוס?). יתכן שמשם יצאה דרך התהלוכה ממקדש הבן למקדש האב

בעלייה במדרגות למקדש נמצאה כתובת: "מזל טוב בימי האימפרטוס מרקוס אורליוס לניסה סקיתופוליס.."

ממול המקדש נמצאות הקשתות ומעבר לקשתות נמצא שער שכנראה לא השתמשו בו לאורך זמן. השער מתאים לעלייה למקדש זאוס, השער שדוד מאוד, לא נשאר הרבה ממנו.

 

7)                הסיגמה- ארכאדה:

בשנת 506 לסה"ן, בתקופה הביזנטית, אין שליט מתאים לעיר, אז מייבאים את אניסוס. הוא מוריד את החנויות והאודיאון ועושה רחבה בצורת חצי עיגול עם חדרים שכנראה שימשו כמקומות בילוי (מסבאות, בתי בושת..).

חדרי הסיגמה היו מרוצפים בפסיפס ונמצאו בהם כתובות.

באחד החדרים מתוארת טיכה, אלת העיר, אוחזת בידה תמר ועל ראשה כתר בצורת חומת העיר. הכתובת בחדר הזה אומרת- "החדר של הגברת היפה".

נמצאו עוד כתובות:

"את הבית קשט לחברים מיגס- וישתמשו הגברים עם נערות ונערים כל הלילה.."

"אולם אתה נהנית, ולך.."

 

8)                 בית המרחץ המערבי:

נבנה בסוף המאה ה- 4 כאשר התווספו בריכות, חדרים וכדומה במאות ה- 5 וה- 6 . בית המרחץ משתרע על שטח של כ- 7 דונמים.

ניתן להושיב את הקבוצה בחצר ולהתחיל בהסבר.

בית המרחץ הזה שימש כבית מרחץ אימפריאלי, משמע, בית מרחץ ציבורי לכל תושבי האימפריה, מתנה מהשלטונות לעם. בתחילה הכניסה לא הייתה כרוכה בתשלום ולאחר מכן נגבה תשלום סמלי מכל מבקר. בגלל כמות הבאים לבית המרחץ הוא היה פתוח 24 שעות ביממה.

בחצר לפנינו התאמנו באתלטיקה ואימון גופני, הייתה גם פלסטרה מקורה בגימנסיון ובה התאמנו בעיקר באתלטיקה קלה . אל הפלסטרה נצמד בית מרחץ קטן עם דגש על סאונה, הזעה.

מאחורי החצר היו שתי קומות של חדרים, סה"כ כ- 30 חדרים. בין החדרים חדרי לינה, חדרי מסאז', אוכל, פדיקורמניקור, חדרי הרצאות, ספריות ועוד.

השילוב הרומי המפורסם של בריאות הגוף ובריאות הנפש בא לידי ביטוי גם בבית מרחץ זה בחדרים אלו.

הבריכה הקרה- בריכה לא מקורה הנמצאת מחוץ לבית המרחץ המרכזי. הבריכה יצאה משימוש בסביבות שנת 500 , רוצפה בפסיפס ונוסף לה קירוי.

בהמשך היו חדרים עם ספות, טרקליניום, אלו היו חדרים למנוחה, ניתן לראות ספסלים שעליהם הוסיפו כריות.

לכל חדר חם יש את התנור שלו בבית שאן, התנור כמובן נמצא בחלק הנמוך ביותר על מנת לנצל תרמיקה. הרצפה היא רצפת לבנים ועליה- רצפת שיש.

          נתגלתה כמות אדירה של היפוקאוסטים ( מערכות הסקה).

          בבית המרחץ נמצאה כתובת על אלכסנדרוס סוורוס.

נמצאו בבית המרחץ גם נקודות לשטיפת ידיים ותעלות לפינוי הפסולת: שירותים.

במבנה המרכזי נמצאים הסאונה (" החדר החם") ו"חדר המים הפושרים".

לבית המרחץ היו נכנסים ערומים, כנראה שהיו שעות מסוימות שיועדו ל"רחצת נשים", לא רחצו נשים וגברים יחד! בכל מקרה רוב האנשים במרכז העיר היו גברים (חיילים, סוחרים).

רק הקירות בבית המרחץ משוחזרים.

אם מעמדך היה גבוה, יכולת להשיג לעצמך פינוקים נוספים- היתה אפשרות לשכור אנשים שיגרדו את גבך, יעשו לך מסאז' ויפנקו אותך בכל דרך אפשרית.

במאה ה- 7 עם רעידת האדמה, בית המרחץ מפסיק לתפקד.